החָכָם ניחן בראיית הנולד וביראת ה' המרסנת את יצריו, ולכן הוא יָרֵא מראש מסכנות ומחטאים. מתוך מודעות זו הוא וְסָר מֵרָע, נמנע מנזק וממריבות, ואף יודע לסגת לאחור אם התקרב לכישלון. לעומתו, הוּכְסִיל פועל מתוך פזיזות והוא מִתְעַבֵּר, מתמלא בכעס וגאווה או פורץ את גדרי המוסר כדי להרע. במקום לחשוש הוא וּבוֹטֵחַ, שרוי בשאננות מסוכנת וסומך בעיוורון על כוחו. ביטחון מופרז זה גורם לו להאמין לשקרים, ולבסוף אף מוביל להחלקתו ולנפילתו.
משלי, פרק י״ד, פסוק ט״ז
חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.