קרה לכם פעם שראיתם מישהו והרגשתם שאתם קצת יותר חכמים או מוצלחים ממנו? שלמה המלך מסביר לנו שמי שבָּז לְרֵעֵהוּ, כלומר מזלזל בחבר שלו ומתנשא עליו, הוא בעצם חוֹטֵא. לפעמים אנשים שיש להם הרבה כסף או כוח מסתכלים מלמעלה על מי שיש לו פחות. אבל אדם חכם באמת מתמקד במה שה׳ מבקש ממנו, יודע לראות את הדברים הטובים שיש באחרים ומכבד אותם. הזלזול הזה הוא לא רק במילים, כי אפילו אם מישהו רק חושב בלב שלו שהוא שווה יותר מהחבר שלו, הוא מפספס את המצווה החשובה לאהוב את האחר בדיוק כמו שהוא אוהב את עצמו. חוץ מזה, מי שמזלזל באחרים עלול לגלות שביום שבו הוא עצמו יצטרך עזרה, לא יהיה מי שיעמוד לצידו.
לעומת זאת, הפסוק משבח את מי שוּמְחוֹנֵן, שזה אדם שמתנהג באהבה, ברחמים ובעדינות ועושה חסד עם הזולת. המילה הבאה בפסוק נכתבת כמו המילה עניים, אבל קוראים אותה עֲנָוִים. השילוב המיוחד הזה בא ללמד אותנו סוד מקסים: החסד הכי אמיתי וטוב הוא לעזור דווקא לאותם אנשים ביישנים וענווים שאולי מתביישים לבקש עזרה, ולא רק למי שמחמיא לנו או מבקש בקול גדול. אדם שנוהג ככה ועוזר מכל הלב, אַשְׁרָיו שזה אומר שהוא יהיה אדם מאושר ומבורך, ואנשים אחרים תמיד ישבחו אותו על הלב הטוב שלו.