משלי, פרק י״ד, פסוק כ״ט

אדם שהוא אֶרֶךְ אַפַּיִם, כלומר סבלן שאינו ממהר לכעוס ומעמיק לחקור טרם יסיק מסקנות, ניחן בתכונה של רַב־תְּבוּנָה המאפשרת לו להגיע לחקר האמת. איפוק זה נדרש במיוחד ממנהיגים ומחכמים, שכן קור הרוח שלהם מונע הרס ומעורר כבוד ואהבה. לעומתו, אדם קְצַר־רוּחַ הממהר לשפוט ופועל מתוך כעס או סערה נפשית פנימית, מאבד את שיקול דעתו. כתוצאה מפזיזותו הוא מֵרִים אִוֶּלֶת, שכן בשעת הכעס הוא מעורר את הסכלות מתוכו, חושף אותה כלפי חוץ ומעדיף אותה על פני החכמה.