משלי, פרק י״ד, פסוק ז׳

על האדם להתרחק לחלוטין מסביבה שלילית ומחברתו של אִישׁ כְּסִיל, אשר שונא את החכמה משום שהיא דורשת ממנו לרסן את תאוותיו. ההוראה לֵךְ מִנֶּגֶד קוראת לנתק מגע ולחצות אל הצד השני של הדרך, שכן השהות במחיצת הכסיל תוביל לכך שתאבד את חכמתך וּבַל־יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי־דָעַת. לחלופין, אזהרה זו מורה להתרחק גם מאדם שאין מזהים בו דעת בבירור, או לשתוק כאשר קיים ספק לגבי טיבו של העומד מולך. מזווית אחרת, הפסוק מלמד שדווקא ההודאה של האדם בחוסר ידיעתו, באומרו וּבַל־יָדַעְתָּ, נחשבת כשלעצמה לביטוי של שִׂפְתֵי־דָעַת.