משלי, פרק י״ז, פסוק י״ח

אדם פזיז שאינו רואה את הנולד הוא אדם חסר לב אשר תוקע כף וממהר לפזר הבטחות. מתוך רצון לעזור הוא ערב ערובה וחותם על ערבות כלכלית, אך פעולה זו מסבכת אותו בצרות מיותרות, עלולה לאלץ אותו לשלם את החוב מכיסו ואף להפוך את חברו לשונא. חוסר המחשבה מתבטא בכך שהוא מתחייב לפני רעהו, בין אם הכוונה היא שהוא נכנס לערבות למען חברו, ובין אם הוא הופך לערב ראשי שהמלווה יתבע עוד לפני שיפנה אל הלווה עצמו. ברובד הרוחני, הפסוק מזהיר מפני חבירה לרשעים, שכן האדם שוכח שהוא כבר נתן את ערבותו לה' לשמור את מצוותיו, וזוהי התחייבות שקודמת לכל ברית אחרת.