תארו לעצמכם שהיו מציעים לכם לבחור בין ארגז ענק מלא במטבעות נוצצים, לבין להיות ילדים שכולם אוהבים, מעריכים וסומכים עליהם. במה הייתם בוחרים? החכם באדם מלמד אותנו שנִבְחָר, כלומר עדיף ומועדף, שיהיה לאדם שֵׁם טוב מאשר עֹשֶׁר רָב. למה בעצם? כי כסף ורכוש הם דברים חיצוניים שיכולים פתאום ללכת לאיבוד, והם אפילו גורמים לפעמים לדאגות שמפריעות לישון בלילה. לעומת זאת, שם טוב הוא משהו פנימי שהופך לחלק מאיתנו ולא מכביד עלינו בכלל. את השם הטוב אנחנו משיגים לגמרי בעצמנו בזכות הבחירות שלנו, המעשים הטובים והיושר שלנו. אדם עשיר שאיבד את הכסף שלו ואין לו שם טוב, יגלה שאף אחד לא סומך עליו. אבל אדם ישר עם שם טוב, גם אם אין לו הרבה כסף, כולם יאמינו בו ויעזרו לו להצליח.
בהמשך מוסבר שמִכֶּסֶף וּמִזָּהָב עדיף חֵן טוֹב. המילה חֵן מתארת מצב שבו אנחנו מתנהגים בצורה נעימה, אהובים על הסביבה, וגם מוצאים חן בעיני ה׳ ששומע את התפילות שלנו. התכונה הזו שווה הרבה יותר ממטבעות יקרים, כי לכסף יש ערך רק בגלל שאנשים החליטו ככה, אבל חן הוא כוח אמיתי ששומר עלינו יותר מכל אוצר שנעול בתיבה. בסופו של דבר, בזמן שאת השם הטוב אנחנו בונים בעצמנו דרך המעשים שלנו, החן הוא מתנת חינם נפלאה שה׳ נותן לנו בזכות אותם מעשים.