האדם העָצֵל ממציא סכנות קיצוניות וחסרות היגיון כדי להתחמק מיציאה לעבודה ולפרנסה. הוא מחלק את פחדיו לשניים: הוא טוען כי בַחוּץ, באזורים הריקים מאדם שמאחורי הבתים, אורב לו אֲרִי, ואילו בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת העיר ההומים הוא חושש שאֵרָצֵחַ בידי שודדים ואויבים. מכיוון שחיות רעות ושודדים מצויים ביערות ובדרכים רחוקות ולא בתוך העיר, ברור שאלו רק אמתלאות שנועדו לפטור אותו ממאמץ. ברובד נוסף, תיאור זה משמש משל לאדם המתעצל בלימוד תורה וחכמה, המסווה את חוסר רצונו להתאמץ שכלית בטענות צדקניות של פחד מכפירה או מחשש לכישלון מול חבריו.
משלי, פרק כ״ב, פסוק י״ג
אָמַ֣ר עָ֭צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֝חֹב֗וֹת אֵרָצֵֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.