יצא לכם פעם להביט בשמיים מלאים בכוכבים או לעמוד מול הר עצום, ולהרגיש פתאום ממש קטנים? התחושה הזו, שבה אנחנו מבינים כמה הבריאה גדולה וכמה אנחנו קטנים מולה, היא תכונה מיוחדת וחשובה מאוד. המילה עֵקֶב מתארת סוף של משהו או תוצאה, ממש כמו שהעקב שלנו נמצא בסוף כף הרגל. אז מה קורה בסופה ובעקבותיה של עֲנָוָה? כשאדם הוא עניו, כלומר לא מתגאה ומבין את מקומו מול גדולת הבורא, התוצאה היא יִרְאַת ה'. הלב שלו מתמלא בכבוד וביראה כלפי ה', והוא נזהר מאוד לשמור על המצוות ולא לעשות מעשים רעים.
בזכות השילוב המיוחד הזה של ענווה ויראה, האדם זוכה לשכר משולש של עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים. העֹשֶׁר הוא לא רק כסף, אלא גם חוכמה רבה, כי אדם עניו תמיד מוכן להקשיב וללמוד מאחרים. הוא גם זוכה לכָבוֹד, כי מי ששמח במה שיש לו ונמנע ממריבות, אהוב ומכובד על ידי כולם. בנוסף לכל אלה, הוא זוכה לחַיִּים שקטים, שלווים וארוכים, וגם לחיים טובים בעולם הבא. ה' מעניק את כל השפע הזה דווקא לאנשים ענווים, כי הוא יודע שגם כשיהיה להם הרבה עושר והצלחה, הם יישארו צנועים וטובים ולא יתחילו להתגאות.