חשבתם פעם כמה קשה להיות שופט? תארו לעצמכם ששני אנשים מגיעים למשפט, והשופט מגלה שאחד מהם הוא חבר טוב שלו, או אדם מאוד מכובד וחשוב. בדיוק בשביל מצבים כאלה, שלמה המלך פונה במיוחד לאנשים חכמים שיושבים בבית המשפט, ואומר להם שהמילים הבאות מכוונות גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים. למרות שזה נשמע מובן מאליו שצריך לשפוט בצדק, יש כאן אזהרה עמוקה וחשובה מאוד במיוחד עבורם.
הוא מזהיר אותם מפני מצב של הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט. כלומר, אסור לשופט לתת יחס מיוחד או להראות כבוד לאחד הצדדים רק בגלל שהוא מכיר אותו. השופט צריך להתנהג כאילו הוא אדם זר שבכלל לא מכיר אף אחד מהם. אפילו אם השופט יודע שאחד מהם הוא אדם צדיק וטוב, אסור לו להאמין לו מיד. עליו לבדוק את המקרה בצורה שווה כלפי שניהם, עד שיתברר בדיוק מה קרה. יותר מזה, אפילו אם בסוף המשפט מתברר שהאדם המוכר באמת צודק, אסור לשופט להראות לו חיבה מיוחדת במהלך המשפט או להגיד לו שפסק לטובתו רק בגלל שהוא מכיר אותו. התנהגות כזו של שופט נקראת בַּל טוֹב. זה לא סתם מעשה פסול, אלא התנהגות רעה שמונעת את הטוב גם מהאדם עצמו וגם מכל החברה כולה.