האדם נדרש לאיזון ולמידה נכונה גם כאשר הוא משיג דבר טוב ורצוי. ברובד המעשי, כאשר דְּבַשׁ מָצָאתָ, שהוא מאכל מתוק ומפתה, ההנחיה היא אֱכֹל דַּיֶּךָּ, כלומר צרוך רק את הכמות המספיקה כדי להשיב את הנפש. אכילה מופרזת תוביל למצב של פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ, שבו הגוף פולט את המזון והאדם מאבד גם את המעט שהיה יכול להועיל לו. עיקרון פיזי זה משמש משל חברתי המזהיר מפני שהות מוגזמת אצל חבר פן ימאס בך, ובעיקר כהדרכה בלימוד סודות התורה. אדם המנסה להעמיק בחכמה מעבר לגבולות שכלו הטבעיים יאבד את ההבנה שכבר רכש, ועלול להגיע לבלבול, לעזיבת קיום המצוות ולטעות באמונתו בה'.
משלי, פרק כ״ה, פסוק ט״ז
דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן־תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵאתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.