משלי, פרק כ״ה, פסוק י״ט

הישענות על אדם בלתי אמין בעת משבר מובילה לאכזבה מרה, בדומה לאיברי גוף הבוגדים באדם ברגע שהוא זקוק להם. כשם ששן שבורה או מתנדנדת, הנקראת שֵׁן רֹעָה, מכאיבה לאדם דווקא בזמן האכילה, ורגל מחליקה, שהיא רֶגֶל מוּעָדֶת, קורסת בעת ההליכה, כך גם מִבְטָח בּוֹגֵד מאכזב בדיוק בְּיוֹם צָרָה. משענת שווא זו גורמת למפח נפש גדול יותר מהיעדר עזרה כלל, ועלולה לגרור שרשרת של התמוטטויות שבה קריסת תמיכה אחת מפילה את כל השאר. גישה נוספת מפרשת את המילה שֵׁן כסלע מחודד שעליו הרגל מחליקה, או רואה בדימויים אלו עדות לטבעו ההרסני של הבוגד, שפגיעתו צפויה ואינה צריכה להפתיע. מעבר לכך, הפסוק מהווה אזהרה לבוגד עצמו, שביום צרתו הגדולה יגלה כי ביטחונו שלו רעוע וקורס בהיעדר מעשים טובים שיגנו עליו.