יצא לכם פעם לראות חבר ממש עצוב, וניסיתם להצחיק ולשמח אותו בכוח, אבל זה רק גרם לו להרגיש רע יותר? שלמה המלך מלמד אותנו שלפעמים, כשאנחנו מנסים לשמח אדם עצוב בדרך שלא מתאימה להרגשה שלו, זה יכול להציק לו במקום לעזור.
כדי להסביר את זה, הוא נותן שתי דוגמאות. הראשונה היא מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה. תארו לעצמכם אדם שביום חורף קפוא מוריד את הבגדים החמים שלו, או לובש בגד דק ויפה במקום סוודר. הבגד הזה אולי נראה טוב, אבל הוא ממש לא מחמם ולא עוזר להתמודד עם הקור.
הדוגמה השנייה היא חֹמֶץ עַל נָתֶר. בעבר היו משתמשים באדמה רכה שנקראת נתר כדי לנקות דברים, ממש כמו סבון. אם שופכים חומץ על האדמה הזו, החומץ פשוט הורס את הנתר וגורם לו להתפורר ולהיהרס מבפנים.
שתי הדוגמאות האלו מתארות אדם ששָׁר בַּשִּׁירִים עַל לֶב רָע, כלומר שר שירים שמחים לאדם שיש לו לב נשבר ועצוב. השירים השמחים לא באמת מועילים לו. גם אם האדם העצוב ינסה לחייך כלפי חוץ כדי להיות מנומס, בתוך הלב שלו הוא ירגיש צער גדול יותר, והלב שלו ירגיש כאילו הוא מתפורר מבפנים, ממש כמו הסבון שנהרס מהחומץ.