יצא לכם פעם לטייל ביום חם, למצוא מעיין מים קריר וצלול, אבל בדיוק כשרציתם לשתות מישהו נכנס פנימה, דרך בקרקעית והפך את המים למלאים בבוץ? זה בוודאי מחזה מאוד מאכזב.
בדיוק כך שלמה המלך מתאר את האדם הצַדִּיק. בדרך כלל, אדם שעושה טוב משול למעיין נובע. הוא עוזר לסביבה שלו, והמילים החכמות שהוא אומר הן כמו מים מתוקים שאנשים צמאים לשמוע וללמוד מהם. אבל מה קורה כאשר הצדיק מָט, כלומר מתמוטט ונכנע, לפני אדם רשע?
הפסוק קורא למצב העצוב הזה מַעְיָן נִרְפָּשׂ, שזה מעיין שהמים שלו התלכלכו ונעכרו, וגם מָקוֹר מָשְׁחָת, שהוא מקור מים שנהרס ונפגם. כשרואים אדם רשע מתגבר על אדם צדיק ומשפיל אותו, זה לא רק כואב, אלא גם גורם לנזק גדול. ברגע שהצדיק נופל, אנשים אחרים מסתכלים מהצד ועלולים להתרחק ממנו. הם חושבים לעצמם שאם המעשים הטובים של הצדיק לא עזרו לו להצליח, אז אולי לא כדאי להקשיב למוסר שלו וללכת בדרכו. כך בעצם, בגלל הניצחון של הרשע, כל החוכמה וההשפעה הטובה של הצדיק הולכות לאיבוד, ממש כמו מעיין מים חיים שהתלכלך ואי אפשר לשתות ממנו יותר.