אדם צַדִּיק שמָט, כלומר מתמוטט ונכנע בפני אדם רָשָׁע, משול למַעְיָן נִרְפָּשׂ שמימיו נרמסו ונעכרו ולמָקוֹר מָשְׁחָת ונהרס. בטבעו הצדיק מרווה את סביבתו בחוכמה, אך כאשר הוא מובס, הודו נפגם ואנשים נמנעים מללכת בדרכו או מטילים ספק בהשגחת ה'. התמוטטות זו יכולה להתבטא ככישלון מוסרי בו הצדיק פוחד להוכיח את הרשע ושותק, או כמאבק פנימי שבו השכל נכנע ליצרי התאווה. מפלתו הפומבית של הצדיק, שלעיתים מוסברת כתוצאה מפגם קדום בשורשיו, פוגעת לא רק בשפע החיצוני שלו אלא גם בביטחון העמוק באמונה.
משלי, פרק כ״ה, פסוק כ״ו
מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מׇשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.