קרה לכם פעם שחשבתם על משהו, ובלי לחשוב פעמיים המילים פשוט קפצו לכם מהפה? תארו לעצמכם עיר עתיקה. מה שומר עליה מכל סכנה? חומה חזקה. אבל מה קורה אם זו עִיר פְּרוּצָה, כלומר עיר שהחומה שלה שבורה ופתוחה לגמרי? כל אחד יכול להיכנס ולצאת ממנה מתי שרק ירצה, והעיר נשארת חשופה ופגיעה.
כך בדיוק קורה לאדם שאין לו מַעְצָר, כלומר הוא לא מצליח לבלום ולעצור את עצמו. הפירוש מסביר שהכוונה כאן היא לְרוּחוֹ, לרוח שיוצאת מהשפתיים, שזה בעצם הדיבור שלנו. ה' ברא לנו בגוף חומות טבעיות, כדי שנעצור רגע לפני שאנחנו מדברים. אבל אדם שלא שולט במילים שלו ומוציא החוצה מיד כל מה שעובר לו בלב, דומה לאותה עיר בלי חומה. המילים שלו מתפזרות ללא שליטה, והוא עלול לפגוע באחרים וגם בעצמו. השליטה העצמית שלנו על מה שאנחנו אומרים היא החומה הכי טובה ששומרת עלינו.