שמתם לב איך לפעמים אנחנו רואים משהו נחמד, הלב שלנו מיד מתחיל לרצות אותו, ואז אנחנו מנסים לעשות הכל כדי לקבל אותו? העיניים והלב עובדים יחד כמו צוות. החכמה היא לדעת איך להשתמש בצוות הזה כדי לעשות דברים טובים. בתנ"ך אנחנו מקבלים עצה מצוינת איך לעשות את זה: קודם כל, כדאי שדברי התורה והחכמה אַל־יַלִּיזוּ, כלומר לעולם לא יזוזו או יתרחקו, מֵעֵינֶיךָ. הכוונה היא שכדאי לנו לדמיין שדברי התורה עומדים ממש מולנו כל הזמן ומראים לנו את הדרך הנכונה בכל מעשה שאנחנו עושים.
אבל לא מספיק רק לראות, צריך גם להכניס את הדברים פנימה. לכן אנחנו מקבלים עוד משימה: שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ. הלב הוא המקום שבו אנחנו מבינים ומרגישים. כשאנחנו חוקקים את החכמה עמוק בתוך הלב, אנחנו הופכים את העיניים והלב לעוזרים נאמנים שמובילים אותנו לקיים מצוות, במקום שיובילו אותנו לעשות טעויות. אולי שמתם לב שהמילה לְבָבֶךָ נכתבת עם פעמיים האות ב ולא רשום פשוט "לבך". הסיבה היא שיש בתוכנו שני יצרים, יצר טוב ויצר רע, והמטרה שלנו היא לאמן את כל החלקים שבנו לעבוד את ה'. כך, אפילו כשאנחנו עושים דברים פשוטים ורגילים כמו לאכול או לנוח, המחשבה שלנו בלב תהיה שאנחנו עושים זאת כדי שיהיה לנו כוח להמשיך לקיים את הרצון של ה'.