בחירתם של עושי הרע אינה מסתכמת רק במעשים שליליים, אלא מובילה אותם למצב של עיוורון מוחלט ואובדן כיוון, שבו אפילו המכשולים המפילים אותם נסתרים מעיניהם. מצב זה מהווה ניגוד מוחלט לנתיבם של הצדיקים; בעוד שהצדיקים זוכים להארה, לחוכמה טהורה ולעזרת ה׳ המכוונת אותם בבטחה אל תכליתם, עולמם של הרשעים מאופיין בבלבול, באמונות משובשות ובחשיכה שכלתנית [רלב"ג, עמנואל הרומי, אמרי דעת].
הפרשנים מסבים את תשומת הלב לטיבו המטעה של דֶּרֶךְ רְשָׁעִים. גם אם בתחילתו נראה נתיבם של הרשעים רחב, ישר ומוצלח, הרי שזוהי אשליה. ההצלחה החומרית פועלת עליהם כיין המשכר, אוטמת את עיניהם ומעוורת את שכלם מלהתבונן באחריתם [אלשיך, מלבי"ם]. יתרה מכך, בעוד שהצדיקים מוארים אפילו ב"אורח", שהוא נתיב מעשיהם הפרטיים והצרים, הרשעים צועדים ב"דרך" – נתיב ציבורי ורחב – שהוא כולו חושך מוחלט, ועל אחת כמה וכמה שמעשיהם הפרטיים אפלים [מלבי"ם].
ההליכה בנתיב זה מוגדרת כָּאֲפֵלָה. אין מדובר רק בהיעדר אור פיזי, אלא בשקיעה בתאוות חומריות המחריבות את כוח השכל, עד כדי תעייה מוחלטת מדרך האמת ושיבוש הדעת [מצודת דוד, עמנואל הרומי].
מתוך חשיכה עמוקה זו, נובעת התוצאה הטרגית של לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. ברמה הפשוטה, מכשולים צצים בדרכם לפתע, ומאחר שאינם רואים דבר, אין להם כל יכולת להישמר ולהיזהר מפניהם [רש"י, מצודת דוד]. ה׳ מפר את מחשבותיהם ומונע מהם להשיג את מטרותיהם הרעות [רלב"ג]. אולם, חוסר הידיעה מתבטא ברבדים עמוקים יותר: לעיתים, בשל שפלותם, הם נכשלים בדברי הבל ברורים מאליהם שכל אדם אחר היה נמנע מהם בקלות [עמנואל הרומי]. מעבר לכך, הטרגדיה הגדולה ביותר של הרשעים היא חוסר המודעות. דעתם כה עכורה ומיעוט הבנתם כה רב, עד שהם כלל אינם מרגישים שהם נכשלים ואחוזים ברשת, אלא ממשיכים לחשוב בטעות כי דרכם היא הדרך הנכונה והאמיתית [עמנואל הרומי, אמרי דעת].