מסע החיים דורש מיקוד עמוק וחוש כיוון ברור כדי להימנע ממכשולים רוחניים ומעשיים. על האדם להגדיר את מטרתו הסופית ולצעוד לעברה בריכוז מוחלט, תוך התעלמות מהסחות דעת ומהקצנות.
הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת ההכוונה להביט ישר. משמעות המילה לְנֹכַח היא להביט היישר אל מול האדם, לעבר נקודת מטרה מוגדרת [שטיינזלץ, מלבי"ם]. המילה וְעַפְעַפֶּיךָ מתפרשת כאישון העין [מצודת ציון], או לחלופין כעפעפיים ממש, שתפקידם לעצום ולסגור את העיניים [מלבי"ם]. הפועל יַיְשִׁרוּ משמעו לבחור ולראות את הדרך הישרה והנכונה [אבן עזרא].
גישה מרכזית בקרב הפרשנים רואה באמירה זו קריאה להתבוננות עמוקה בתכלית המעשים. על האדם להביט תמיד אל עבר המטרה הסופית שלשמה הוא פועל, וכך יבטיח שילך בדרך מישרים [מצודת דוד]. רעיון זה מומחש באמצעות משל על הלך הצועד לעבר מגדל גבוה ומרוחק: עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּוּטוּ מסמל את הצורך להרים את המבט הרחק לפנים אל עבר המטרה הגדולה כדי לא לסטות מן השביל, בעוד וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ מצביע על החובה להשפיל במקביל את המבט אל הקרקע הקרובה, כדי להיזהר ממכשולים קטנים ויומיומיים העלולים להכשיל את ההליכה [אלשיך].
ברובד נוסף, המבט הישיר מייצג דבקות באמת וביושר, תוך הימנעות מספקות ומדעות נפסדות [רש"י, אמרי דעת]. השגת חכמה זו דורשת הפניית קשב רב לעצם העניין הנלמד והנחקר [רלב"ג]. הליכה בדרך ישרה זו מקבילה לאחיזה ב"דרך האמצע" בכל הנוגע למידות הנפש – הליכה בקו ישר ללא עקמומיות, מבלי לסטות לקצוות קיצוניים ומבלי לחפש דרכי קיצור או מקומות מסתור בצדדים [עמנואל הרומי, שטיינזלץ, אמרי דעת].
לעומת הגישות הרואות בשני חלקי הפסוק פעולה משלימה של התבוננות, ישנה גישה המציגה ניגוד בין פקיחת עיניים לעצימתן. לפי פירוש זה, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּוּטוּ מורה לאדם לפקוח את עיניו ולהביט אל עבר ה', אל מעשיו ואל ענייני הנפש. מנגד, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ דורש מהאדם לסגור את עיניו בעזרת עפעפיו בכל הקשור לתאוות הגוף והחומר, ובכך ליישר את דרכו כנגד יצר הלב [מלבי"ם].