מסלול חייהם של הצדיקים מאופיין בתהליך הדרגתי ומתמיד של צמיחה והארה, בניגוד לדרכם החשוכה של הרשעים.
המונח אֹרַח מתאר שביל צדדי וצר, להבדיל מדרך המלך הרחבה [מלבי"ם]. יש המעירים כי מבחינה תחבירית חסרה מילה בפסוק, ויש להבינו כאילו נכתב "אור אֹרַח צַדִּיקִים" [אבן עזרא]. בחירת המילה אֹרַח נועדה להדגיש כי מסלולם של הצדיקים עשוי להיות צר, קשה ומלא בייסורים בתחילתו, אך בסופו הוא מתרחב ומוביל לטוב בעולם הבא [אלשיך, מלבי"ם]. ההולך בשביל זה צועד למעשה לכיוון השמש, כך שגם אם האור אינו ניכר במלואו בהווה, הוא הולך ומתגבר [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מדמה את דרכם של הצדיקים לאוֹר נֹגַהּ, כלומר להארה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאור זה משול לעלות השחר. בתחילתו, זהו אור חוזר וחלש המשתקף דרך האדים, אך הוא הולך ומתחזק עד שהוא הופך לאור שמש ישיר. מנגד, דעה ייחודית מפרשת כי הכוונה היא לכוכב נוגה, שאורו כה חזק עד שאינו נעלם עם עלות השחר כשאר הכוכבים, אלא ממשיך להאיר עד לזריחת השמש עצמה [עמנואל הרומי].
האור הזה הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד־נְכוֹן הַיּוֹם, כלומר מתעצם בהתמדה בכל פעם יותר [מצודת ציון], עד שהוא מגיע לשיא תוקפו ובהירותו בחצות היום [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
תופעת טבע זו משמשת משל להתפתחות רוחנית. מחד גיסא, היא מתארת את מסע הנפש אשר בתחילת דרכה מוסתרת בענני החומר והגוף, אך אורה בוקע בהדרגה מבעד לערפל הפיזי עד להשגת בהירות רוחנית צחה [מלבי"ם]. מאידך גיסא, היא מסמלת את ההתפתחות השכלית של הצדיקים, אשר ככל שחולף הזמן הם מעמיקים ומשכילים יותר בהבנת התורה [מצודת דוד].