משלי, פרק ו׳, פסוק ל״ה

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה אם מישהו שובר לכם בטעות צעצוע, אבל מיד קונה לכם אחד חדש ומבקש סליחה? רוב הסיכויים שתסלחו לו, כי אפשר היה לתקן את הנזק. אבל מה קורה כשמישהו עושה מעשה באמת חמור, שפוגע עמוקות באנשים אחרים והורס משפחה שלמה? כאן הכלל הוא אחר לגמרי. יש פגיעות כל כך קשות בלב של אדם, ששום כסף שבעולם לא יכול לתקן אותן. אדם שנפגע בצורה כזו לא יסכים לקבל כֹּפֶר או שֹּׁחַד, שהם בעצם תשלום כספי שאמור לפצות אותו. שלמה המלך מסביר שאותו אדם לֹא יִשָּׂא פְּנֵי, כלומר הוא לא יסכים להתפייס, לא יסלח ולא ישכח את הכעס שלו בעד שום סכום שבעולם. בנוסף נאמר שהוא וְלֹא יֹאבֶה, והכוונה היא שהוא פשוט לא ירצה לרחם על מי שפגע בו, כי הנזק שנעשה הוא כל כך מוחלט ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. העיקרון הזה מלמד אותנו גם על היחס שלנו כלפי ה'. כשאדם בוחר לעשות חטאים חמורים מאוד, כמו למשל עבודה זרה, אי אפשר "לשחד" את ה' בכסף כדי שיעלים עין מהחטא. ביום הדין, ה' שופט בצדק מוחלט, והוא לא יקבל שום תשלום כדי לפטור אדם מהאחריות למעשיו הרעים.