שמתם לב פעם שמעשה לא טוב אף פעם לא קורה בבת אחת? הוא תמיד מתחיל ממחשבה קטנה ונסתרת, ורק אחר כך הופך למעשה. קודם כל יש לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. הלב, שבתנ"ך הוא המקום של השכל והמחשבות, מתחיל לתכנן דברים רעים, כמו שקרים או פגיעה באחרים. ה׳ נתן לנו את השכל המיוחד שלנו כדי שנהיה חכמים ונעשה טוב, וכשאדם משתמש בו כדי לתכנן דברים רעים, הוא לוקח את המתנה הכי נפלאה שקיבל ומשתמש בה בדיוק הפוך ממה שה׳ התכוון. אבל המחשבה הרעה לא נשארת רק בלב. היא ממשיכה לרדת בגוף ומגיעה אל הרגליים, והופכת לרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. האדם ממש מזדרז ורץ לעשות את המעשה הלא טוב, כמו לסכסך או לספר שקר. ולמה הוא כל כך ממהר לרוץ? כדי שהוא לא יספיק פתאום להתחרט, לחשוב שוב ולעצור את עצמו בזמן.
משלי, פרק ו׳, פסוק י״ח
לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָרָעָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.