שלמה המלך בוחר להציג את המידות השליליות ביותר באמצעות מבנה מספרי מדורג, המוביל אל שיא של חומרה מוסרית וחברתית. הכתוב אינו מתיימר למנות את כלל העבירות הקיימות, שהרי ה' שונא כל חטא, אלא מתמקד בקבוצה ספציפית של מידות רעות הנובעות מפגמים בלב ובעיניים, ומגיעות לשיאן ההרסני ביותר במידה השביעית [אלשיך].
הפרשנים נחלקו בהבנת היחס שבין ששת הדברים הראשונים לבין הדבר השביעי. גישה אחת גורסת כי המילה וְשֶׁבַע באה ללמד שהמידה השביעית פשוט מצטרפת לשש הקודמות, וכולן יחד שנואות באותה המידה [רש"י, עמנואל הרומי]. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש כאן סדר עולה של חומרה: שֶׁשׁ־הֵנָּה מידות ששנואות על ה', אך השביעית גרועה מכולן והיא לבדה מוגדרת כתּוֹעֲבַ֥ת נפשו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. יש לציין כי המילה נכתבת ברבים ("תועבות"), אך קריאתה המסורתית היא ביחיד – תּוֹעֲבַ֥ת [מנחת שי].
המידה השביעית והחמורה מכל, אליה מכוון הפסוק, היא שילוח מדנים ומריבות. חומרתה היתרה נובעת מכך שהיא אינה מסתכמת בפגם אישי, אלא מחריבה את החברה כולה, פוגעת באחרים וגורמת לנזק רחב היקף יותר מכל שאר המידות [מלבי"ם, אמרי דעת]. תבנית זו של מניית מספר דברים והוספת דבר נוסף וחמור יותר היא דרך התבטאות אופיינית בספר משלי [אמרי דעת].
את רשימת המידות המרומזות בפסוק ניתן לנתח בשני רבדים עיקריים [אמרי דעת]:
ברובד הפשט, מדובר במידות רעות שבין אדם לחברו. הרשימה פותחת בגאווה ועזות מצח [רלב"ג], וממשיכה לשקרים, רצח מתוך כעס ואכזריות, צביעות של אדם המדבר בנחת אך מתכנן רעות בסתר, נטייה טבעית לרוץ ולהשתתף בקטטות ובמעשים מכוערים, ועדות שקר. השיא, כאמור, הוא המלשינים ומחרחרי הריב, שהולכים רכיל, מגלים סודות ומדליקים אש של שנאה בין אחים, חברים וקרובים.
ברובד העמוק והפילוסופי, הפסוק מתאר כתות של כופרים בעלי אמונות כוזבות [אמרי דעת]. לפי פירוש זה, "עיניים רמות" מסמלות את הכופרים בהשגחה האלוהית; "לשון שקר" מתייחסת לכופרים בתורה ובנבואה; "שפיכות דמים" היא למעשה רצח רוחני – משיכת אנשים תמימים לאפיקורסות בחלקות לשון; "מחשבות און" הן חקירות חסרות בסיס על אודות בריאת העולם; "ריצה לרעה" היא הנהייה המהירה אחר דעות משובשות; ו"עדות שקר" רומזת לאמונה באסטרולוגיה, השוללת את הבחירה החופשית וטוענת כי הכול תלוי במזל. גם ברובד זה, המידה השביעית היא הקשה מכולן – יצירת מחלוקות ושסעים בתוך עולם התורה, המפרקים את האחדות האמונית ויוצרים איבה היסטורית. מטרת הפסוק כולו היא להזהיר את האדם להתרחק ממידות ואמונות חומריות אלו, ולדבוק בשכל, בחכמה ובתורה [אמרי דעת].