משלי, פרק ו׳, פסוק ט״ז

קיימת קבוצה ספציפית של מידות רעות שבין אדם לחברו, הנובעות מפגמים בלב ובעיניים. אף על פי ששֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְהֹוָה, הדעה המרכזית היא שהמידה השביעית, וְשֶׁבַע, אינה רק מצטרפת אליהן באותה רמת חומרה, אלא היא הגרועה מכולן ומוגדרת לבדה כתּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ. מידה שביעית זו היא חרחור ריב ומדנים, והיא נחשבת לחמורה ביותר משום שאינה מסתכמת בפגם אישי, אלא מחריבה את החברה כולה. רשימה זו אינה מתיימרת למנות את כלל העבירות, אלא מציגה מבנה מדורג שמתחיל במידות כמו גאווה, שקר ואכזריות, ומגיע לשיאו ההרסני ביצירת מחלוקות ושנאה בין אנשים.