משלי, פרק ו׳, פסוק ל״א

כאשר הגנב נתפס במעשיו, כלומר וְנִמְצָא, הוא נדרש לשאת בעונש כספי כבד על הפגיעה ברכוש הזולת. בגין מעשיו יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, בין אם מדובר בחיבור קנסות התורה ובין אם זהו פיצוי מופרז שהוא מציע מיוזמתו מתוך בושה כדי לפייס את הנפגע. כדי לכסות את החוב אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן, וייאלץ למסור את כל רכושו ואף להימכר לעבדות. עם זאת, יתרונו של הגנב הוא שפגיעתו נותרת במישור החומרי והוא פודה את עצמו בממון, בניגוד לנואף שאינו יכול לתקן את חטאו בכופר כספי ומביא על עצמו קלון והשחתה.