העצל משכנע את עצמו לדחות את מלאכתו ומבקש עוד מְעַט שֵׁנוֹת, כלומר שינה עמוקה וקבועה, או מְעַט תְּנוּמוֹת, שהן מצב של נמנום קל. ההידרדרות לעצלות מתרחשת בשלבים, שכן גם כשהאדם מתעורר לחלוטין הוא מבקש עוד מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב, כלומר להישאר במיטתו כשידיו משולבות זו בזו כדי להימנע מכל מאמץ. מנגד, יש הקוראים מילים אלו כעצה טובה הדורשת מהאדם להמעיט במכוון במנוחה ובבטלה כדי להרחיק מעליו את העוני. מעבר למשמעות הגופנית, העצלות והשינה מסמלות את נטיית האדם לכלות את שנותיו בהבלי העולם במקום להשקיע את זמנו בקניית חכמה ובעבודת ה', דבר המוביל בסופו של דבר לעניות הדעת ולחסרון רוחני.
משלי, פרק ו׳, פסוק י׳
מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.