דיוקן פיזי ופסיכולוגי של אדם רשע ובעל מזימות מצטייר מבעד למילים אלו. הוא משתמש בשפת גוף חרישית כדי לתקשר ולהעביר מסרים שליליים מבלי להוציא הברה מפיו. באמצעות איבריו השונים, העיניים, הרגליים והאצבעות, הוא רומז רמיזות של מרמה, לעג ולשון הרע.
הפרשנים מסכימים כי מדובר במערכת שלמה של רמזים גופניים, כאשר כל פועל מותאם לאיבר הספציפי:
קֹרֵץ בְּעֵינָו פירושו ביצוע תנועות ורמיזות של מרמה בעין [רש"י]. יש המבארים כי המילה נגזרת מעניין של חיתוך ושבירה, שכן מרוב תנודות נראה כאילו הוא שובר את עיניו [מצודת ציון]. מבחינה לשונית, אף שהמילה נכתבת לעיתים ברבים, הכוונה המעשית היא לקריצה באחת מעיניו [אבן עזרא], וישנן מסורות כתיב וקרי שונות סביב הופעת האות יו"ד במילה זו, אך משמעותן נותרת זהה [מנחת שי].
מֹלֵל בְּרַגְלָו מתאר שפשוף של הרגליים זו בזו לאות רמז [רש"י]. גישה אחרת קושרת את המילה לשורש מ.ל.ה (דיבור), כלומר האדם "מדבר" ומבטא את לעגו באמצעות תנועות רגליו, כאילו היו מילים [מצודת ציון, מלבי"ם]. גם כאן, הפעולה נעשית באחת מרגליו [אבן עזרא].
מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו הוא ביטוי הנגזר מלשון הוראה ולימוד. הוא מצביע באצבעותיו כדי ללמד ולסמן את דבר הלעג והרוע [מצודת ציון, אבן עזרא].
באשר למטרת התנועות הללו, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתחבולות של הפצת לשון הרע וסילוף האמת. כאשר האדם אינו יכול לדבר בגלוי, אך רצונו להשמיץ, הוא משתמש ברמזים אלו כדי לאותת שהדברים אינם כפי שהם נראים [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. יש מי שלוקח זאת צעד קדימה ומפרש שהרמיזות נועדו להסית את הבריות לעבודה זרה [רש"י].
מנגד, גישה אחרת רואה בתנועות אלו ביטוי של גאווה, אפיקורסות וזלזול עמוק בחכמים. הרשע מסרב לחזור בו מדעותיו הפסולות, ותחת זאת משתמש בגופו כדי ללעוג לעצות החכמים ולאמת את טענותיו החלושות [אלשיך, אמרי דעת].
מעניין לראות כיצד הפרשנים מזהים מדרג או אסטרטגיה בשימוש באיברים השונים. יש הסבורים כי סוג הרמז משתנה בהתאם לרמת החשאיות הנדרשת. כאשר הרשע חושש שמא יבחינו בו, הוא מסתיר את כוונתו ורומז רק ברגליו. כאשר הוא מעז מעט יותר, הוא קורץ בעיניו, וכאשר הוא מעוניין לחשוף את מחשבתו בבירור, הוא מצביע באצבעותיו [עמנואל הרומי]. לעומת זאת, יש המזהים כאן תהליך של הסלמה בלעג. תחילה הוא קורץ לחברו בזלזול כדי שילעג יחד איתו לדברי החכם. אם חברו אינו מבין את הקריצה הקלה, הוא עובר לרמז בולט יותר ומשפשף ברגליו, ואם גם בכך אין די, הוא מצביע בגלוי באצבעותיו [אלשיך].