תהליך ההידרדרות אל החטא אינו מתרחש בבת אחת, אלא מתחיל בסתר המחשבה ומסתיים בעשייה פיזית נמהרת. תיאור זה מציג את הטרגדיה שבה האדם לוקח את הכישורים הגבוהים ביותר שניתנו לו, ומשתמש בהם דווקא כדי לחולל הרס ומרמה. הדברים מהווים חלק מרשימת התכונות המתועבות בעיני ה', והם מסודרים בהדרגה מלמעלה למטה, מן האיבר הגבוה אל הנמוך, מהלב ועד הרגליים [רלב"ג], תוך הקבלה לתיאור קודם של איש רשע החורש רע ומולל ברגליו [מלבי"ם].
תחילת התהליך היא בלֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, כאשר האדם מפנה את לבבו ומתכנן דברי שקר, רמאות ופגיעה בזולת [רלב"ג, מצודת דוד]. הפרשנים מצביעים על העיוות העמוק שבמעשה זה: הלב, שהוא מקור השכל והתבונה, נועד לרומם את האדם מעל הבהמה ולשמש כלי להשגת שלמות. הפנייתו לעשיית רע היא מתועבת במיוחד, שכן היא סותרת לחלוטין את המטרה שעבורה ברא ה' את השכל האנושי, והופכת כלי של שלמות למכשיר של גנאי [עמנואל הרומי, רלב"ג].
המחשבה הרעה אינה נותרת בחלל הריק. גם אם היא אינה יוצאת לפועל מיד, היא בהכרח גוררת אחריה את השלב הבא [אלשיך], והוא רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה (מילה הנכתבת בפסוק באות וי"ו [מנחת שי]). שלב זה מבטא את ההתגייסות הפיזית והמהירה לביצוע הפשע, כמו הפצת שקרים, מתן עדות שקר וסכסוך בין אחים [רלב"ג]. המהירות והריצה אינן מקריות; הרשע מזדרז לבצע את זממו במהירות רבה, כדי שלא יספיק להתחרט או לחזור בו מכוונתו [מצודת דוד].
לצד הפירוש הפיזי של הריצה, ישנה גישה המפרשת את המילה רַגְלַיִם לא כאיבר בגוף, אלא במשמעות של סיבה ומסובב, בדומה לביטוי המקראי "לרגלי" שמשמעותו "בסיבתי". לפי קו מחשבה זה, הפסוק אינו מתאר רק תנועה פיזית, אלא אדם המייצר ויוזם באופן פעיל סיבות ונסיבות אשר מביאות נזק ורעה לו ולסביבתו [עמנואל הרומי].