אדם המאופיין בשחיתות פנימית עמוקה הופך בהכרח לגורם הרסני לסביבתו. בלבו של איש זה מקננות תַּהְפֻּכוֹת, כלומר רעיונות מסולפים ומעוותים [ביאור שטיינזלץ], ומחשבות שתכליתן להפוך את המציאות מכפי שהיא באמת [מצודת דוד]. עולמו הפנימי רצוף בכזבים [רלב"ג] וברעיונות המנוגדים לאמת ולסדר התקין של העולם [עמנואל הרומי]. יש המפרשים עיוות פנימי זה כצביעות של אדם שהוא "אחד בפה ואחד בלב", או כנטייה להתהפך ללא הרף ממחשבה רעה אחת לאחרת, מבלי שתחלוף במוחו ולו מחשבה חיובית אחת [אלשיך]. במישור הרוחני, תהפוכות אלו מתבטאות במחשבות כפירה המנוגדות לאמונה בה' [מלבי"ם].
מתוך עולמו הפנימי המעוות, אדם זה חֹרֵשׁ רָע בְּכָל־עֵת. משמעות המילה חֹרֵשׁ היא זומם [ביאור שטיינזלץ], והיא מדמה את תכנון הרע לאדם החורש וחופר עמוק באדמה, שכן איש זה מעמיק לחשוב כיצד להרע לזולתו [עמנואל הרומי]. בעוד שהתהפוכות שבלבו מופנות לעיתים כלפי מעלה בענייני אמונה, חרישת הרע מכוונת תמיד כלפי חבריו ובני אדם אחרים [מלבי"ם].
כתוצאה ישירה ממחשבותיו, הוא מִדְיָנִים יְשַׁלֵּחַ (המילה נכתבת "מדנים" ונקראת "מדינים" [מנחת שי]). מִדְיָנִים הם קטטות ומריבות, והפועל יְשַׁלֵּחַ מבטא פעולה אקטיבית של גירוי ושיסוי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאדם זה מפיץ כזבים כדי לעורר מחלוקות וריבות בין אנשים ואחים. הוא עושה זאת אפילו בין אנשים זרים שאין לו כל נגיעה אישית לענייניהם [אלשיך], ויש אף הממקדים זאת בניסיונותיו לעורר מחלוקת בין תלמידי חכמים כדי לבלבל אותם ולהרוס את סדרי לימודם [אמרי דעת]. לעומת גישה חברתית זו, יש המפרשים כי המדנים שהוא משלח הם דווקא בין האדם לבין בוראו [רש"י], שכן פריקת עול מלכות שמים היא זו שמובילה אותו בהכרח לעשיית כל הרעות הללו [מצודת דוד].
התנהגות זו עומדת בניגוד מוחלט לטבע הבריאה, דוגמת הנמלה המחפשת שלום ומתרחקת מלקחת דבר שאינו שלה [אלשיך]. מעשיו של חורש הרע מביאים הרס רב לחברה [רלב"ג], אך בסופו של דבר מזימותיו לא יעלו בידו, והוא ייענש ויקבל את גמולו הראוי מה' על כל הרע שזמם ועשה [רלב"ג, אמרי דעת].