האדם העָצֵל, שניחן בשכל, שוקע בחוסר מעש הרסני בעוד יצורים נחותים ממנו פועלים ללא הרף. הוא נשאל עַד־מָתַי תִּשְׁכָּב במיטתך, שכן גם לאחר שהוא כבר מקיץ מִשְּׁנָתֶךָ, הוא אינו קם מיד אלא ממשיך להתענג על המשכב. ברובד הרוחני, התנהלות זו מתארת אדם המכלה את זמנו בהבלים, או כזה שהתעורר מסכלות נעוריו אך נותר משותק מבלי לעסוק בתורת ה'. מאחר שעצלות זו גוררת מהר מחסור חומרי ורוחני, מופנית אליו התביעה מָתַי תָּקוּם, הקוראת לו להסתפק במנוחה הכרחית בלבד ולצאת בזריזות למלאכת החיים.
משלי, פרק ו׳, פסוק ט׳
עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.