משלי, פרק ו׳, פסוק ג׳

אדם שהסתבך בהתחייבות ונפל לחלוטין לשליטתו של אדם אחר, מקבל עצה דחופה להיחלץ ממצבו מיד, ולכן נאמר לו עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא, שהרי כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ. כדי להשתחרר מן הערבות עליו לפעול בדרך של לֵךְ הִתְרַפֵּס, כלומר להשפיל את עצמו ולהיות למרמס עד שחברו יתרצה ויפטור אותו, או לחלופין לפתוח את ידו ולשלם את החוב. הפעולה המשלימה היא וּרְהַב רֵעֶיךָ, שמשמעותה להעצים את החבר ולתת לו תחושת עליונות כדי לפייסו. השימוש בלשון רבים במילה רֵעֶיךָ מרמז על צורך להביא חברים נוספים שיבקשו מחילה עבור הפוגע, או על דרישה להיכנע במקביל גם למלווה וגם ללווה. במישור הרוחני, הפסוק משמש משל לאדם שחטא וצריך להיכנע לפני ה', או כהנחיה לפייס חבר שסטה מדרך הישר כדי לתקן את מעשיו.