חשבתם פעם על ההבדל בין טעות שאפשר לתקן, לבין מעשה שמשאיר סימן לתמיד? תארו לעצמכם אדם שגונב כי הוא עני ורעב. הוא אומנם עושה מעשה רע, אבל יש לו דרך לתקן אותו. הוא יכול להחזיר את הכסף, לשלם קנס, ואז הבושה שלו נעלמת. לעומת זאת, אדם שנכנע ליצרים הרעים שלו ועושה חטא חמור של פגיעה במשפחה אחרת, גורם לנזק שאי אפשר להחזיר לאחור ואי אפשר בשום אופן לתקן בעזרת כסף.
בגלל המעשה החמור שלו הוא יקבל נֶגַע, שזה עונש של מכה כואבת ופגיעה קשה. בנוסף לכאב, הוא יסבול גם מבושה חברתית עצומה. הפירוש של המילה וְקָלוֹן הוא בושה גדולה וחוסר כבוד. כולם ידעו על המעשה הרע שהוא עשה, והוא יאבד את הכבוד שלו בעיני כל האנשים סביבו. הדבר החמור מכל הוא שוְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה, כלומר, הבושה העמוקה על המעשה הזה לא תישכח ולא תימחק לעולם. זהו כתם שיישאר עליו תמיד. אדם שנותן לתאוות שלו להוביל אותו בצורה כזו, בעצם מאבד את השליטה על החיים שלו. הוא מסרב להקשיב ליצר הטוב שמכוון אותו לעשות מצוות, ובמקום זאת ממשיך להרוס את עצמו.