משלי, פרק ו׳, פסוק י״א

יצא לכם פעם לדחות משהו חשוב שהייתם צריכים לעשות, ולומר לעצמכם שתעשו את זה אחר כך כי עכשיו מתחשק לכם רק לנוח? החכם באדם מזהיר אותנו מפני העצלות, ומסביר מה קורה למי שנותן לזמן לעבור מבלי לעשות שום דבר מועיל. בהתחלה, התוצאה של העצלות מגיעה בשקט. המילה רֵאשֶׁךָ פירושה העוני והדלות, והם מגיעים אל האדם כִמְהַלֵּךְ, כלומר כמו עובר אורח שמופיע פתאום בפתח הבית בלי שום התראה מוקדמת. העצלן בכלל לא שם לב איך לאט לאט חסרים לו דברים. אבל אז מגיע השלב הבא, שבו האדם מתעורר ומנסה להילחם בעוני ולגרש אותו, אך מגלה שזה מאוחר מדי. הפסוק ממשיך ואומר וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן, כלומר המחסור כבר מתייצב מולו כמו חייל חמוש במגן שצועד קדימה ואי אפשר לעצור אותו. המפרשים מסבירים שהמשל הזה נכון גם לחיים הרוחניים שלנו. מי שמתעצל ללמוד תורה ולעשות מעשים טובים, עלול להתעורר יום אחד ולגלות פתאום שהזמן חלף והוא נשאר בידיים ריקות. לכן כל כך חשוב להיות חרוצים, לפעול בזמן ולא לתת לעצלות להפתיע אותנו.