זכרון גודל השפע והחסד האלוהי, שהוא זֵכֶר רַב־טוּבְךָ, מעורר בבני האדם צורך טבעי לספר עליו ולהזכיר את מידות הרחמים של ה' כדי שתפילתם תתקבל. את ההכרה כי מעשיו נועדו תמיד להיטיב הם יַבִּיעוּ בדיבור פנימי ועמוק הפורץ מתוכם כמי מעיין נובעים. בנוסף, הם מבינים שהכול מוענק להם מתוך חסד עליון שמעבר לשורת הדין ולא בזכות מעשיהם, וְצִדְקָתְךָ הם יְרַנֵּנוּ בשירה של שמחה גדולה. הבעה ושירה אלו אינן נעשות בסתר, אלא מוכרזות בקול רם ובפרהסיה כדי להודיע לכלל האנושות את הדר מלכותו של ה'.
תהלים, פרק קמ״ה, פסוק ז׳
זֵ֣כֶר רַב־טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.