תהלים, פרק י״ז, פסוק י״א

קרה לכם פעם ששיחקתם מחבואים או תופסת, והרגשתם שמי שרודף אחריכם מתקרב, מקיף אתכם מכל הכיוונים ואין ממש לאן לברוח? זה בדיוק מה שהרגיש דוד המלך. הוא מתאר מצב שבו האויבים רודפים אחריו ולא נותנים לו מנוחה. בכל פעם שדוד והאנשים שלו יוצאים לדרך, האויבים עוקבים אחרי אַשֻּׁרֵינוּ, כלומר אחרי הצעדים והרגליים שלהם. האויבים מקיפים אותם מכל עבר, והמילה סְבָב֑וּנוּ מספרת לנו כאן דבר מעניין. מצד אחד היא נכתבת בספר התנ"ך כאילו מדובר באדם אחד בלבד, כי דוד הוא המטרה המרכזית שאותה האויבים מחפשים. מצד שני אנחנו קוראים אותה בלשון רבים, כי יחד עם דוד נמצאים גם האנשים הנאמנים שברחו איתו, וגם הם מוקפים ונמצאים בצרה. דוד ממשיך ומתאר שהרודפים עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ. הכוונה היא שהם סורקים את השטח ומסתכלים היטב על האדמה, כדי להחביא רשתות ולטמון מלכודות שבהן דוד ואנשיו עלולים להיתפס. מתוך המצוקה הזו, דוד פונה אל ה׳ ומבקש שישמור עליהם ויוציא אותם מהסכנה.