ההליכה בנתיב הרוחני דורשת יציבות מתמדת כדי לא לסטות מדרך הישר. מצד אחד, המשורר מצהיר כי הקפיד תמיד תָּמֹךְ, להחזיק ולכוון את פסיעותיו, שהן אֲשֻׁרַי, בדרכי ה', ולכן רגליו, פְעָמָי, לא החליקו ומעדו, כלומר בַּל־נָמוֹטּוּ. מנגד, ניתן להבין זאת גם כתפילה אל ה' שיסמוך את רגליו וישמור עליו מחטא, מתוך הבנה שרק סיוע אלוהי פעיל מבטיח יציבות. בקשה זו נחוצה במיוחד כאשר האדם נדרש לצעוד בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ, שהם נתיבים עקיפים וסיבוביים המצריכים חריגה מן ההתנהגות השגרתית, אז הוא זקוק לתמיכה מיוחדת כדי לא לאבד את דרכו המוסרית ויישאר פועל לשם שמים.
תהלים, פרק י״ז, פסוק ה׳
תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.