תהלים, פרק ל״ז, פסוק כ״ה

תארו לעצמכם אדם שחי כבר המון שנים ומסתכל אחורה על כל מה שהוא ראה בחייו. המילים נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי מתארות בדיוק את זה. הכותב משתף אותנו בניסיון החיים הארוך שלו, ומספר מה הוא גילה כשעקב אחרי אנשים טובים וישרים לאורך השנים. הוא שם לב שהאדם הצדיק אף פעם לא נֶעֱזָב לגמרי. גם אם לפעמים קשה לו ואין לו הרבה כסף, הוא לעולם לא יישאר בלי הדברים הבסיסיים שהוא צריך, כמו אוכל ובגדים. ה' תמיד משגיח עליו ודואג שאם אדם אחד לא יעזור לו, יגיע מישהו אחר שיתמוך בו ויפרנס אותו בכבוד. יותר מזה, הצדיק שמח במה שיש לו ואפילו מצליח לתת לאחרים מהמעט הזה. הברכה הזו לא נגמרת רק בצדיק עצמו, אלא ממשיכה גם לדורות הבאים. המילה וְזַרְעוֹ מתארת את הילדים שלו, וההבטחה היא שהם לא יגיעו למצב שבו הם צריכים להיות בסטטוס של מְבַקֶּשׁ לָחֶם, כלומר להתחנן ולבקש נדבות מאחרים. בזכות המעשים הטובים של האבא, הילדים יחיו בטוב ועוני לא ילווה את המשפחה מדור לדור. המצב היציב והבטוח הזה של משפחת הצדיק שונה לגמרי ממה שקורה לאנשים רשעים, שאפילו אם נראה שכרגע יש להם הכל, הם עלולים פתאום לאבד את כל הרכוש שלהם ולא להשאיר שום דבר לילדים שאחריהם.