יצא לכם לראות פעם עשב ירוק ורענן שצומח בגינה, ותוך כמה ימים הוא מתייבש, מצהיב ומתפורר? לפעמים אנחנו רואים אנשים שעושים מעשים רעים, ונראה שהם מאוד מצליחים ושהכול הולך להם בקלות. אפשר לחשוב שההצלחה שלהם חזקה ותישאר לתמיד, אבל האמת היא שאין לנו מה לקנא בהם, כי ההצלחה הזו זמנית וחולפת.
כדי להסביר את זה, נעזרים כאן בשני ציורים מהטבע. קודם כל, נאמר שהם כחציר, שזה עשב ירוק שבהמות אוכלות, והטבע שלו הוא להתייבש ולאבד את הלחות שלו מהר יותר משאר העשבים. נאמר עליהם שהם ימלו, כלומר ייכרתו ויתנתקו. בדיוק כמו שהחציר נחתך מהר, כך גם ההצלחה שלהם תיפסק במהירות. הציור השני מדמה אותם לצירוף ירק דשא, שזה החלק הירוק והלח של הדשא שצומח מעל האדמה אחרי הגשם. למרות שהוא נראה יפה ופורח, הוא יבולון, כלומר ינבול, יתייבש וייעלם מהר מאוד.
אז למה הם בכל זאת מצליחים עכשיו? כשמישהו בוחר לעשות רע, הוא בעצם מתרחק מה', שהוא מקור החיים, וממש דומה לעלה שניתק מהעץ. הסיבה שהוא עדיין נראה "ירוק" ומצליח, היא בזכות מעשים טובים שהוא אולי עשה בעבר. המעשים הטובים האלה הם כמו הטיפות האחרונות של המים שנשארו בתוך העלה המנותק. כל עוד יש בו קצת לחות של מים, הוא נשאר ירוק. אבל ככל שהוא נהנה מההצלחה שלו, "המים" האלה מתייבשים. ברגע שהזכויות שלו על המעשים הטובים ייגמרו, גם ההצלחה שלו תנבול ותיעלם.