קרה לכם פעם שחוויתם משהו מדהים, אולי נס של ממש, ורציתם לרוץ ולספר על זה לכולם, אבל פחדתם שאנשים יחשבו שאתם סתם משוויצים ומתגאים? דוד המלך הרגיש בדיוק את אותו הדבר. הוא רצה לפרסם את כל החסדים והניסים שה' עשה לו, כדי שכולם ישמעו ויאמינו בה'.
כאשר דוד אומר בִּשַּׂרְתִּי, הוא מתכוון שהוא משמיע דברים חדשים, כמו בשורה טובה, להמון אנשים. הוא מחליט לא לשתוק ואומר שהנה, את השפתיים שלו הוא לא אֶכְלָא. משמעות המילה הזו היא למנוע או לעצור, כלומר, דוד מבטיח שהוא לא יעצור את עצמו מלדבר ולספר על מעשיו הטובים של ה'.
אבל איך דוד מוודא שלא יחשבו שהוא מתגאה בכל ההצלחות שלו? בדיוק בשביל זה הוא מוסיף ואומר ה' אַתָּה יָדָעְתָּ. דוד מסביר שבעוד שבני האדם שומעים רק את מה שהשפתיים אומרות, ה' הוא היחיד שיודע מה באמת נמצא בתוך הלב. ה' יודע שהכוונה של דוד היא טהורה לגמרי. הוא לא מספר את הדברים כדי להתנשא או להשוויץ, אלא רק כדי לקדש את שם ה' ולחזק את האמונה של כל מי ששומע אותו.