קשר ישיר של ציפייה והיענות מתקיים בין האדם, המשמש גם כקולם של כלל ישראל, לבין ה'. הביטוי הכפול קַוֹּה קִוִּיתִי מצביע על ביטחון מוחלט ותקווה מתמדת שאינה פוסקת גם כשהתשובה מתעכבת, ומבטא כמיהה הדדית שבה גם ה' משתוקק לאדם. בתגובה להמתנה זו נאמר וַיֵּט אֵלַי, שכן ה' כביכול מתכופף ממרומים, מרכין את אוזנו ומתערב כדי להושיע את האדם בעצמו, ללא שליחים או אמצעים טבעיים. מתוך קרבה זו, וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי, ה' מאזין לזעקה ולתחינה ישירות, ולעיתים אף מקדים ושומע אותה עוד בטרם נאמרה במלואה.
תהלים, פרק מ׳, פסוק ב׳
קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.