ה' מושה את האדם ממעמקי צרה ושפלות, הנמשלים לנפילה אל מִבּוֹר שָׁאוֹן, שהוא בור חשוך המלא במים רוגשים, ואל מִטִּיט הַיָּוֵן המהווה רפש דביק וטובעני שאין דרך להיחלץ ממנו ללא עזרה. שקיעה אבודה זו מסמלת מצוקות קשות הסוגרות על האדם, כדוגמת מחלה מסכנת חיים, אויבים רודפים או אפילו ייסורי גיהינום. בניגוד מוחלט לטביעה, ה' מציל את האדם ומבצע וַיָּקֶם עַל־סֶלַע רַגְלַי, כשהוא מעמיד אותו במקום גלוי, מוצק ובטוח מפני כל סכנה. לאחר מכן ה' כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי, כלומר מייצב ומחזק את צעדי האדם כדי שלא ימעד בחזרה אל הבוץ. יציבות זו אינה מתמצה רק בהצלה עצמה, אלא מעניקה לאדם כוח מחודש ובסיס איתן לצעוד בדרך של צדק.
תהלים, פרק מ׳, פסוק ג׳
וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֢יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.