יצא לכם פעם להרגיש שאתם נמצאים בתוך בעיה כל כך גדולה, עד שנדמה שאתם פשוט שוקעים בה ואין שום דרך לצאת? דוד המלך מתאר את ההרגשה הזו בדיוק. הוא מספר שכאשר אנחנו בצרה גדולה ומרגישים שאין לנו כוח להציל את עצמנו, זה מרגיש כאילו נפלנו לתוך מִבּוֹר שָׁאוֹן. זהו בור עמוק מאוד שמלא במים סוערים שעושים רעש חזק. בתחתית הבור הזה נמצא מִטִּיט הַיָּוֵן, שזהו בוץ נוזלי ודביק במיוחד. כשמישהו נופל לתוך הבוץ הזה, הוא שוקע מטה ולא מצליח להיחלץ החוצה בכוחות עצמו. זו דרך לתאר מצב שבו אנחנו מוקפים בצרות ומרגישים תקועים.
אבל אז מגיעה ההצלה של ה'. ממש כמו מישהו שמושה אותנו מתוך הבוץ העמוק, ה' מוציא אותנו מהצרה ועושה משהו נפלא, וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי. במקום הבוץ ששוקעים בו, ה' מעמיד אותנו על סלע יציב, קשה ובטוח. על הסלע הזה אי אפשר לשקוע, והסכנה כבר לא יכולה להגיע אלינו. לאחר מכן ה' גם כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי, כלומר הוא מכין ומחזק את הרגליים והצעדים שלנו. ה' עושה זאת כדי שלא נמעד ונשקע שוב בבוץ, וכדי שנוכל להתחיל לצעוד בבטחה בדרך חדשה וטובה.