תהלים, פרק מ׳, פסוק ז׳

הקשר האמיתי עם ה' אינו מושתת על מתנות חומריות, ולכן זֶבַח שהוא קורבן שלמים וּמִנְחָה מסולת ושמן לֹא חָפַצְתָּ לקבל כתמורה לחסדיך הרבים. במקום זאת, אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי, כלומר חפרת ופתחת את אוזניי כדי שאוכל להקשיב ולציית לדברי התורה. ביום מתן תורה הדרישה המקורית הייתה רק לשמוע בקול ה', ועל כן קורבן עוֹלָה המכפר על הרהור הלב וַחֲטָאָה המכפרת על עבירות, לֹא שָׁאָלְתָּ וביקשת מראש. הקורבנות צוו רק בשלב מאוחר יותר עבור מי שחטא, אך רצונו האמיתי של ה' הוא שהאדם לא יחטא כלל, שכן הציות רצוי הרבה יותר מהבאת קורבנות.