תהלים, פרק מ״ח, פסוק ט׳

השבים לירושלים מן הגלות, או המבקרים המגיעים אליה, חשים הוד ופליאה כאשר הם מכריזים כי כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מפי הנביאים הבטחות על הגאולה, כֵּן רָאִינוּ כעת את התגשמותן במציאות. הם ניצבים בְּעִיר ה' צְבָאוֹת, תואר המבטא את שליטתו על הכוחות בעליונים ובתחתונים, שהיא גם בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ, השופט את העמים ומציל את ישראל מידם. כפילות זו של שמות ה' רומזת לשני בתי המקדש, הראשון שניבנה במידת הרחמים והשני במידת הדין. מתוך התגשמות ההבטחות מובעת התקווה כי כשם שה' שמר על העיר בעבר, כך אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה, ויעמיד אותה יציבה על בסיסה לנצח וללא כל הפסק.