התפילה המובעת כאן משקפת כמיהה עמוקה לגילוי נוכחותו והשגחתו של ה' בעולם, תוך יצירת גשר בין הדור הנוכחי לדורות הבאים. הבקשה היא שמעשי ה' וזיו פניו לא יישארו נסתרים, אלא יתגלו באופן מוחשי ורציף.
הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת המהות של פעלך (מעשיך). הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בפועל הישועה והעזרה האלוהית, במיוחד עבור אלו היוצאים מן הגלות, המעיד על כך שה' חפץ בעמו [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. בדומה לכך, הבקשה היא לראות את הטובה והשמחה שה' מביא עלינו מתוך מנוחה ושלווה [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה פעלך כהתעסקותו התמידית של ה' בקיום הבריאה ובניהול הטבע. לפי גישה זו, המילה וַהֲדָרְךָ, שמשמעותה יופי והדר [מצודת ציון], מתייחסת דווקא לפעולות הניסיות והעל־טבעיות של ה', שבהן הוא מתהדר לעיני כל [מלבי"ם].
חלוקת הפסוק בין עֲבָדֶיךָ לבין בְּנֵיהֶם מעוררת התבוננות בקשר הבין־דורי. קריאה אחת מציעה רצף המשכי, לפיו מעשי ה' ייראו לעבדיו בהווה, והדרו ימשיך ללוות את בניהם אחריהם דור אחר דור [מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה תפיסה של איחוד דורות, שלפיה האבות מתחננים שהישועה שעתידה לבוא רק בימי בניהם, תוקדם ותתרחש כבר עכשיו, כך שאבות ובנים יזכו לראותה יחדיו [רד"ק]. בנוסף, נראה שיש כאן תהליך חינוכי ורוחני, שכן מתוך ההתבוננות במעשי ה' ובהשגחתו התמידית בטבע, יזכו הבנים להשיג את כבוד ה' ולהבין את התכלית שלשמה נבראו [מלבי"ם].
זווית ייחודית קושרת את הפסוק להשראת השכינה ולמבנה המשכן. לפי פירוש זה, עֲבָדֶיךָ הם האבות שלהם מתגלה פעלך שהוא המשכן העליון והרוחני שבשמיים. וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם מכוון למשכן התחתון שבארץ, המעיד בפני אומות העולם שה' שוכן בתוך ישראל. ברובדי עומק נוספים, הדר ה' אינו מתייחס למבנה פיזי כלל, אלא לכך שבני ישראל עצמם יהפכו להיכל ולמרכבה לשכינה, כך שנוכחות ה' תשרה עליהם ממש [אלשיך].