יצא לכם פעם להתעורר פתאום באמצע הלילה בחושך מוחלט ולהיבהל ממשהו שלא ציפיתם לו? זה בדיוק מה שקרה לבועז. התזמון שבו הוא התעורר לא היה מקרי. הכתוב מספר לנו שזה קרה בדיוק בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כי בועז היה רגיל לקום בכל לילה בשעה הזו כדי ללמוד תורה. המסורת המיוחדת הזו עברה במשפחה, וגם הנין שלו, דוד המלך, נהג לקום בחצות הלילה כדי להודות לה׳.
בועז הלך לישון לגמרי לבדו, ולפתע וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ. הוא פשוט הזדעזע לגלות שיש מישהו זר לידו בחושך. בהתחלה הוא כל כך נבהל, עד שרצה לצעוק לעזרה וכמעט כעס על מי שפלש למקום שבו הוא ישן. אבל בועז, שהיה לו ביטחון עצום בה׳, הצליח לשלוט בעצמו, להירגע ולא לקלל את הדמות שבחושך.
מתוך הבהלה, בועז זז בפתאומיות. המילה וַיִּלָּפֵת מתארת את התנועה שלו. הוא התהפך מצד לצד, מתח את הגוף שלו והטה את עצמו לכיוון הרגליים כדי לנסות להבין מי נמצא שם. כשהוא בדק את הסביבה, הוא גילה וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו. איך הוא ידע בחושך שזו אישה? אולי אור הירח האיר עליה, אולי הוא זיהה את בגדי הנשים שהיא לבשה, ואולי היא פשוט דיברה אליו בקול עדין שהרגיע את הפחד שלו.
ברגע שבועז הבין שמדובר באישה, הוא התחיל לשאול אותה בעדינות מי היא. רות הסבירה לו מיד שהכוונות שלה טהורות וטובות, ושהיא באה רק כדי לבקש ממנו להתחתן איתה כדי להמשיך את שם המשפחה, מעשה של חסד שעליו בועז אפילו בירך אותה.