תארו לעצמכם שאתם מתעוררים פתאום באמצע הלילה החשוך, ולפתע אתם קולטים דמות יושבת ממש קרוב אליכם. בטח הייתם נבהלים, נכון? זה בדיוק מה שקרה לבועז. מתוך ההפתעה הגמורה והחושך שסביבו, הוא שואל וַיֹּאמֶר מִי־אָתְּ. הוא מבין שיש שם מישהי, אבל פשוט לא מצליח לזהות אותה.
רות עונה לו מיד אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ כדי להזכיר לו שהם כבר מכירים. היא בוחרת להשתמש במילה אֲמָתֶךָ, שפירושה שפחה עברייה, כדי להראות לבועז שהיא כבר התגיירה לגמרי והיא חלק מעם ישראל.
ואז היא מבקשת ממנו בקשה מיוחדת ועדינה: וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ. במקום להגיד ישירות "בוא נתחתן", רות משתמשת בשפה נקייה ומכובדת. היא מבקשת שבועז יפרוש עליה את כנף הבגד שלו ויכסה אותה, ממש כמו שציפורים פורשות את הכנפיים שלהן כדי לעטוף ולשמור. זו הדרך המנומסת שלה לבקש ממנו לשאת אותה לאישה.
כדי שבועז לא יחשוב שהיא עושה משהו לא ראוי, היא ממהרת להסביר את הסיבה האמיתית לבקשה שלה ואומרת כִּי גֹאֵל אָתָּה. היא מסבירה שהיא באה לעשות מצווה חשובה שנעמי לימדה אותה. בועז הוא קרוב משפחה שלהם, ולכן הוא יכול להיות ה"גואל" שלהן, לקנות את השדה של המשפחה ולהתחתן איתה. כך הם יוכלו לשמור על השם של בעלה שכבר נפטר, והנחלה תישאר במשפחה.