רות, פרק ג׳, פסוק ב׳

Ruth 3:2Sefaria

וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃

שעת הכושר להבטחת עתידה של רות הגיעה, ונעמי פורסת בפניה תוכנית פעולה נועזת ובלתי שגרתית. כדי לשכנע את כלתה לצאת למשימה לילית הרת גורל, נעמי מנמקת מדוע דווקא הלילה, המקום והאדם הזה הם ההזדמנות המדויקת לפעולה.

בפתח דבריה, נעמי מזכירה כי בועז הוא מֹדַעְתָּנוּ, כלומר קרוב משפחתנו [רש"י] או ידידנו [שטיינזלץ]. מאחר שבועז לא היה נשוי באותה עת, נעמי מבקשת לשדך בינו לבין רות, מתוך תפיסה שמוטב למצוא מנוח אצל שאר בשר מאשר אצל אדם נכרי. היא מאיצה ברות לפעול מיד וללא עצלות, כדי שאשה אחרת לא תקדים אותה [אשכול הכופר]. לשם כך היא מזכירה את העובדה שרות עבדה אֲשֶׁר הָיִית אֶת־נַעֲרוֹתָיו, כלומר עם נערותיו [שטיינזלץ].

על פניו, עצתה של נעמי מעוררת תמיהה רבה: כיצד אשה צדקת שולחת את כלתה באישון לילה אל משכבו של גבר, תוך סכנה שתיחשב לזונה, שתותקף בדרך, או שבועז יתעורר בבהלה ויגרש אותה בבושת פנים? אלא שנעמי פעלה מתוך חכמה עמוקה ורוח הקודש. היא הבינה שרות אינה גיורת רגילה, אלא מי שנועדה להקים את שושלת דוד המלך. אילו הייתה שולחת שדכנים רגילים, בועז עשוי היה להסס. אך על ידי שחזור המעשה הסודי של בנות לוט, שנעשה אף הוא לשם שמים, בועז יבין כי רות היא האשה המיועדת להקמת השושלת [אלשיך].

כדי להרגיע את חששותיה הטבעיים של רות מפני הרואים, נעמי משתמשת במילות הפסוק ומספקת לה תירוץ מושלם. באומרה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ וכן אֲשֶׁר הָיִית אֶת־נַעֲרוֹתָיו, היא מסבירה שאם רות תיראה בשדה, אנשים יניחו שבאה לראות בשמחת קרובה או לבקר את חברותיה הנערות שלא ראתה מאז תום הקציר [מלבי"ם]. בנוסף, עצם העובדה שבועז, שר וגדול בישראל, הורה לנערותיו ללוות דווקא אותה במשך חודשים ארוכים, מוכיחה שלבו נוטה אליה [אלשיך].

נעמי ממשיכה ומציינת: הִנֵּה־הוּא זֹרֶה אֶת־גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה. פעולת הזריה נועדה להפריד ולהוציא את המוץ והקש מתוך התבואה [רש"י, רלב"ג]. אך מדוע הפעולה והמפגש מתרחשים דווקא הַלָּיְלָה? הפרשנים מציעים לכך כמה סיבות: ראשית, במהלך היום בועז עסוק בתפקידו כשופט, ולכן הלילה הוא הזמן היחיד שבו הוא פנוי [אשכול הכופר]. שנית, באותו דור פרצו גנבות רבות, ובועז נאלץ לישון בגורן כדי לשמור על תבואתו [רש"י]. שלישית, כיוון שבועז היה תלמיד חכם, היה זה גנאי עבורו לצעוד לבדו לביתו באישון לילה לאחר סיום העבודה, ולכן נשאר לישון שם [תורה תמימה]. לבסוף, תלוליות התבואה בגורן יצרו מחיצה פיזית שהסתירה את בועז מעיני שאר הפועלים, מה שהבטיח את קיום המפגש בצנעה [אלשיך].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.