באשמורת הלילה, לאחר מעשה נועז ובלתי שגרתי בגורן, מבקש בועז להרגיע את סערת רוחה של רות ולפזר את החששות הכבדים המקננים בה. דבריו מיועדים לעקור מליבה שלוש חרדות מרכזיות שהתעוררו בעקבות המפגש והשיחה ביניהם.
החרדה הראשונה היא מפני דחייה. כאשר בועז מבקש ממנה אַל תִּירְאִי, הוא מרגיע אותה שמא תחשוב שהוא מתחמק ממנה בנימוס ודוחה אותה בקש כאשר הוא מזכיר שישנו גואל אחר הקרוב ממנו [מלבי"ם, אלשיך]. החרדה השנייה היא מפני הבושה הציבורית ולזות השפתיים, שכן רות חששה כי אנשי העיר ילעגו לה על כך שבאה באישון לילה למשכב של גבר זר [אלשיך, אשכול הכופר]. החרדה השלישית היא החשש האישי שלה שמא היא נחשבת לאישה חסרת מזל שבעליה מתים, ולכן איש לא ירצה לשאתה [נחל אשכול].
בתגובה לחששות אלו, בועז מבטיח לה כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ. הוא מבהיר כי מעשיה לא המאיסו אותה עליו, אלא להפך, פעולתה הוכיחה את כוונותיה הטהורות לשם שמים. אילו הייתה שולחת שדכן רגיל, לא היה עומד על טיבה האמיתי, אך כעת הוא מתחייב לקיים את בקשתה ולדאוג לנישואיה [מלבי"ם, אלשיך].
כדי להפיג את החשש מפני דעת הקהל, בועז מסביר כי כָּל שַׁעַר עַמִּי מודע למעלותיה. מושג זה מתייחס לאנשים החשובים בעיר [שטיינזלץ] ולחברי הסנהדרין היושבים בשער [אלשיך, נחל אשכול]. מכיוון שגדולי הדור מכירים בערכה, אין לה לחשוש מלעג של אנשים פוחזים וריקים [אלשיך], וגם אין לה לדאוג שמא אנשי העיר יניאו אותו מלהתחתן עם נערה מואבייה [מלבי"ם]. למעשה, בזכות חשיבותה ומעלתה הגדולה של רות, הוארו עיני החכמים ונתגלתה ההלכה המתירה לנשים מואביות לבוא בקהל ה׳ [נחל אשכול].
בועז חותם את דבריו בהכרזה כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ, קביעה המעידה על היותה אדם יוצא דופן ואישיות בולטת [שטיינזלץ]. בעוד שאצל גברים המילה "חיל" מתקשרת לגבורה פיזית במלחמה, אצל אישה היא מבטאת עוצמה רוחנית וכוח יוצא דופן לשאת בעול התורה והמצוות [אשכול הכופר]. גבורה זו ניכרת בבחירתה הצנועה ללכת אחר אדם מבוגר ורב פעלים, ולא לנהות אחר בחורים צעירים [אשכול הכופר]. לבסוף, דרך אמירה זו בועז מרגיע אותה שמות בעלה הקודם נבע מחטאיו שלו, ואילו היא עצמה אישה בעלת מזל טוב וברכה [נחל אשכול].