דממת הלילה בגורן מופרת באחת כאשר התעוררות פתאומית מובילה לרגע של פחד, בלבול ומבחן מוסרי עליון עבור מנהיג הדור. התזמון של אירוע זה אינו מקרי. הכתוב מציין כי הדבר אירע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, שעה שבה בועז היה רגיל לקום משנתו כדי לעסוק בתורה, מסורת רוחנית שעברה בירושה והתגלגלה לימים אל נינו, דוד המלך, שהיה קם בחצות הלילה להודות לה' [אגרת שמואל, אשכול הכופר]. שעה זו, שבה ה' משתעשע עם הצדיקים בגן עדן, הפכה עבור בועז לזירת התמודדות רוחנית ומבחן פתאומי [אגרת שמואל].
וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ, בועז, שהלך לישון לבדו, הזדעזע לגלות נוכחות זרה לצידו [ביאור שטיינזלץ]. תגובתו הראשונית הייתה בהלה עצומה; הוא סבר שמדובר בשד או ברוח רעה ואף ביקש לזעוק לעזרה [רש"י]. מתוך החרדה והכעס על הפלישה למשכבו, טבעי היה שיקלל את הדמות שלצידו, אך ביטחונו העמוק בה' גרם לו לשלוט ברוחו, ולימים אף לברך אותה [תורה תמימה].
התגובה הפיזית והנפשית של בועז מתוארת במילה וַיִּלָּפֵת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתנועה של סיבוב, התפתלות או הטיה. בועז נהפך מצד לצד בבהלה, או שמתח את איבריו עם יקיצתו, והטה את גופו לעבר רגליו כדי להבין מי נמצא שם [אבן עזרא, רלב"ג, אשכול הכופר]. פרשנות אחרת מסבירה מילה זו מלשון אחיזה וחיבוק, בין אם רות אחזה בו כדי להרגיעו, ובין אם התחושה הייתה של פחד שעוטף ומלפף אותו מכל צד [רש"י, תורה תמימה]. גישה שונה לחלוטין מעניקה למילה משמעות מוסרית עמוקה, ודורשת אותה מלשון המאכל "לפת". בועז חווה התמודדות יצרית עזה לנוכח האישה שלצידו, ובשרו התקשה כראשי לפתות. אף על פי כן, הוא כבש את יצרו לחלוטין. בזכות גבורה זו, הוא נמנה יחד עם יוסף ופלטיאל כאחד משלושה צדיקים שעמדו בניסיון קשה ונשבעו לה' שלא יחטאו [תורה תמימה, צאינה וראינה, אגרת שמואל].
כאשר בועז בדק את סביבתו גילה, וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו. כיצד ידע לזהות שמדובר באישה בחשכת הלילה? הפרשנים מציעים מספר הסברים. יש הסוברים כי אור הלבנה איפשר לו להבחין שאין לה זקן, או שהוא זיהה אותה לפי בגדי הנשים שעטתה, ואולי היא פשוט דיברה אליו בקול נשי והרגיעה את פחדו [אבן עזרא]. גישה אחרת מתארת כי בועז הושיט את ידו ומישש את ראשה; משהרגיש שיש לה שיער, נרגע מחרדתו הראשונית, שכן על פי המסורת לשדים אין שיער [רש"י, צאינה וראינה, נחל אשכול, אגרת שמואל]. משווידא שמדובר בבת אנוש, החל לשאול אותה בעדינות לזהותה ולמעמדה, כדי לברר אם היא פנויה וטהורה [צאינה וראינה, נחל אשכול, אגרת שמואל]. רות הבהירה לו שכוונתה טהורה לחלוטין ונועדה לשם שמיים – להקים שם למת על ידי נישואין כדת וכדין, חסד שעליו זכתה לברכתו של בועז [אגרת שמואל].