תגובתו של בועז לבקשתה הנועזת של רות חושפת הבנה עמוקה למניעיה הטהורים, ונועדה בראש ובראשונה להרגיע אותה ולרומם את רוחה. כאשר בועז פותח במילים בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי, הוא עונה ישירות לחששותיה. רות כינתה את עצמה קודם לכן "אמתך", ובועז מתקן אותה ומתייחס אליה כאל בת אהובה [אגרת שמואל, אשכול הכופר]. פתיחה רכה ומפייסת זו נועדה להפיג את מתחה, שכן בועז ידע שישנו גואל קרוב ממנו, והוא רצה להבטיח לה שאינו מתחמק ממנה בתירוצים אלא באמת מעריך את פועלה [אגרת שמואל]. מעבר לפיוס, יש כאן ברכה של ממש; רות הייתה כבר בת ארבעים ולא זכתה לילדים, וברכתו של בועז הזקן והצדיק היא שסייעה לה להיפקד בזרע, שכן לעולם לא ימנע אדם את עצמו מלקבל ברכה מזקן [תורה תמימה]. מתוך התנהגותו של בועז ניתן ללמוד מוסר השכל בין-אישי: כאשר עני פונה לאדם עשיר ומבקש את עזרתו מתוך בושה, גם אם העשיר אינו יכול למלא את בקשתו, עליו להאיר לו פנים ולהשיב לו במילים טובות ומנחמות [צאינה וראינה].
בועז ממשיך ומשבח את מעשיה באומרו: הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן. הפרשנים נחלקו בהגדרת החסד הָרִאשׁוֹן לעומת החסד הָאַחֲרוֹן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהחסד הראשון מתייחס למסירותה לחמותה נעמי ולכך שעזבה את מולדתה כדי לדבוק בה, בעוד החסד האחרון הוא בחירתה להינשא לגואל המבוגר כדי להקים שם לבעלה המת, בסוד מעשה הייבום [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אשכול הכופר]. גישות אחרות מציעות שהחסד הראשון היה עצם הגיור והכניסה לחסות תחת כנפי השכינה [צאינה וראינה, אגרת שמואל, נחל אשכול], או החסד שעשתה עם בעלה הראשון כשבחרה להינשא לו, וכן חסד קבורת המתים [אבן עזרא, מלבי"ם, צאינה וראינה]. יש אף שפירשו שהחסד הראשון היה ציותה לבועז שלא ללקוט בשדה אחר [רלב"ג].
שיא ההערכה של בועז מופנה כלפי טוהר כוונותיה של רות, הבא לידי ביטוי במילים לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר. בועז מבין שרות מבקשת להינשא לו כדי לגאול את משפחת בעלה, ולא מתוך דחף אישי. הפרשנים מסכימים כי מטבע הדברים, אישה מעדיפה להינשא לבחור צעיר, אפילו אם הוא עני, על פני אדם זקן ועשיר. העובדה שרות בחרה בבועז המבוגר מוכיחה את גודל צדקתה [תורה תמימה, צאינה וראינה]. אילו רצתה לשקם את חייה האישיים בלבד, הייתה יכולה בקלות להינשא לבחור צעיר, שכן הכול אהבו אותה וחשקו בה בשל יופייה [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בחירה זו, שלא ללכת אחר הצעירים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר, מוכיחה למפרע שגם החסד הראשון שלה – הגיור – נעשה לשם שמים באופן גמור וללא כל מניע נסתר או רצון להתחבר עם בחורי המקום [נחל אשכול, אגרת שמואל].